בחירות 2015 || המתח בשיאו: האם השמאל יתרסק או יפתיע עם הפסד מכובד? (או: מדוע לא הולכים להצביע בשביל להמנע מתבוסה ולא נשארים בבית, רק כי אי-אפשר לנצח)

(טור דעה וסתם מחשבות כלליות)

הבחירות האלה לא ישנו סדרי עולם בישראל. האופטימיים מימין ומשמאל ניסו ומנסים למכור גרסה אחרת ולמרות שחלקם אושיות פוליטיות שסיקרו בחירות רבות ומודעים להליך הרכבת הקואליציה, לחוקים של פסיכולוגית המונים, לטכנולוגיה שמאחורי הזזת קולות צפים ולמרחק המקסימלי האפשרי מהסקרים – למרות כל אלו ולמרות שמלכתחילה לא היה זמן מספיק בכדי לעשות שינויים טקטוניים מהסוג שהם מתארים כאפשרות ראלית (ולא… כמה מנדטים לפה או לשם הם לא שינוי טקטוני), הם ימשיכו לכתוב שאם רק נשקיע ונרצה, נזיז מנדט ונכתוב עוד סטטוס – בום! מהפך!

זה כמובן קשקוש.

בחירות ששואפות לשנות סדרי עולם (לא לבלבל עם בחירות אשר רק משקפות סדרי עולם שכבר השתנו), אף פעם לא מתחילות בהודעה של סדר העולם הנוכחי, כי הוא מעוניין ללכת לבחירות. "אך נתניהו", מגיבים מיד הפרשנים, "לא היה הולך לבחירות אם היה יודע את שהסקרים חוזים כיום". הטעות היא כמובן לחשוב ש"סדר העולם" הקיים, הוא שלטון נתניהו.

נתניהו אינו שליט אלא נשלט. הוא אינו תוצאה של מדינה הבוחרת מנהיג, אלא של מדינה בוואקום מנהיגות. מדינה שאזרחיה מצהירים – כמו בבחירות האחרונות – שהם הולכים להצביע בעיקר על סוגיות כלכליות ויוקר המחיה, אך בוחרים שר כלכלה מיליונר שלא יודע את מחיר הדלק ושר אוצר מיליונר מעבודתו עבור בנק הפועלים, שלא יודע את מחיר הלחם והנסיעה באוטובוס. אלו אינם הדגים ששחו במעלה הנחל האיתן של הביקורת החריפה של המצביע הישראלי החרוץ והשקדן, אלא המפרפרים במי הביוב הרדודים בתחתית הנחל האכזב. עם ישראל יושב עם חכות סביב פתח צינור הזרמת השפכים ומתלונן על טעמם הרע של הדגים.

***

אבל בבחירות לא משנים ידיעה, אלא דעה בלבד (דבר אשר בשמאל מסרבים להבין וש'יש עתיד' הפכה לאמנות). בחירות אינן עוסקות בהשכלת ההמונים ואף הניסיון עצמו להשכיל בורים-מבחירה\כפיה, מעיד על הבורות של המבקשים לבאר בורות באחרים. אך אפילו המעשה של שינוי דעה (לעומת השכלה מבוססת ידיעה), אינו דבר שעושים ב-3 חודשים. קחו את הסקרים האחרונים והראשונים (בניכוי פיצול ואיחוד מפלגות) ותראו שכל השינויים כולם, נמצאים בתחום הסטייה מהסקר הראשון.

אלא שהפעם אפילו שינוי דעה לא יעזור לשמאל. אם בגאוניות מכוונת (לגישת קננגיסר וקוראיו) ואם במקריות, עומד השמאל מול קואליצית גרורות הליכוד: נתניהו מהליכוד, כחלון מהליכוד, ליברמן מהליכוד, בנט ושקד מהליכוד ולראשונה אפילו מפלגת העבודה עם לבני ויואל חסון מהליכוד. לנאמנים – הליכוד מציע את הליכוד. לרוסים – הליכוד מציע את ליברמן. לאנשי המחאה הכלכלית-חברתית ולמזרחים – הליכוד מציע את כחלון. מתנחלים, ימין קיצוני והומופובים? הליכוד מציע את בנט ושקד. וחדש על המדף: רוצים שמאל? הליכוד מגיש לכם את לבני וחסון במחנ"צ.

היות שכך, השמאל כבר לא יכול לנצח את הליכוד (אפילו אם אם יקח את המושכות), מאותה הסיבה שאדם לא יכול להרים את עצמו משרוכי נעליו ובוודאי שלא יכול להרים עצמו משרוכי נעלי יריבו:

אם הימין ירכיב קואליציה – ברור שהשמאל הפסיד.
אם תורכב ממשלת אחדות – הרי שזו לא אחדות בין שווים, אלא בין הליכוד לעבודה+נציגי הליכוד שבתוכה.
אם השמאל ירכיב קואליציה – הרי שכל פרשן פוליטי חובבן רואה שזו לא תהיה קואליציית שמאל של ממש. אם תהיה רוטציה עם לבני, זו למעשה רוטציה עם הליכוד (המתון יותר, אך הליכוד) ואם לא תהיה רוטציה, זו עדיין 'העבודה' המדוללת בליכוד, עם איזו קומבינציה שתדרוש שותפות עם גרורות הליכוד (ליברמן או כחלון) או חיבור הפכים מוחלטים כמו החרדים ולפיד וכדומה.

ההשג המקסימאלי שהשמאל יכול לשאוף לו, הוא שותפות עם הימין. במילים אחרות, הגדרת הניצחון של השמאל, היא מלכתחילה תיקו. כבר ביום שבו צורפה לבני למחנ"צ, השמאל אמנם לא הפסיד, אך הפסיד את הניצחון. מה הלאה? ביבי ירוץ כיו"ר העבודה ונגדיר זאת כהפסד הימין? אז יאללה… ברוך מרזל כמנכ"ל 'בצלם', יגאל עמיר כמזכיר 'שלום עכשיו', מרצ בראשות בנט וסופסוף השמאל יחזור לשלטון!

***

בכדי לנצח את ההצעות שיציע נתניהו בתמורה להמלצות לנשיא – וכפי שמלמדות הפרשיות האחרונות בבתי מגוריו, הוא נדבן גדול כאשר אנחנו משלמים את החשבון והוא אוכל את הארוחה – יצטרך הרצוג לתת כל כך הרבה, עד שלא יוותר מספיק למהפכות שמצפים ממנו. הוא יוותר כראש ממשלה מְתַחְזֵק בלבד (וכבר אמרנו שלתחזק את הקיים במדינת ישראל – ההתנחלויות, הרבנות, תקציב הביטחון, עובדי הקבלן, הישיבות וכולי – זה לתחזק את הימין). האמת שהיתה ידועה מראש, היא שלא עושים מהפכות עם מפלגה שהיא רק 20% מהכנסת, תומכים טבעיים שהם רק 33% מהכנסת וקואליציה מבוססת שוחד-חוקי שאיכשהו סוגרת על 51% מהכנסת. זו לא קואליציית משילות, אלא קואליציית קיום בלבד שהעומד בראשה יעביר את כל כהונתו כמו אותם ימי ילדות משעממים ונפלאים, בהם ניסינו להחזיק ביחד שני מגנטים סרבנים; בדיוק כמו הקואליציה שהתפוררה לפני רגע והביאה לבחירות מלכתחילה.

***

ובתוך כך, פקטור שעלול להיות קריטי בבחירות הללו ולהשפיע דרמטית על חלוקת הגושים, הוא אחוז ההצבעה. נהוג לחשוב שאחוז הצבעה גבוה מיטיב עם השמאל וזאת כתוצאה מהקורלציה שבין הירידה באחוזי ההצבעה לאורך השנים לגוש השמאל.

מנדטים של גוש השמאל ביחס לאחוזי הצבעה

לא צריך להבין יותר מידי בפוליטיקה או סטטיסטיקה בכדי לראות שהקורלציה בין אחוזי ההצבעה לשמאל, בהחלט ברורה. ובכל זאת, הפעם השמאל נמצא בניגוד אינטרסים מעניין: מצד אחד אחוזי הצבעה גבוהים מוסיפים לו מנדטים, אבל מצד שני מרצ ו-4-5 המנדטים שלה, עלולה להתכווץ בעקבות אחוזי ההצבעה ולהימחק. לדוגמה:

בבחירות האחרונות מרצ קיבלה 6 מנדטים, על בסיס 172 אלף קולות ו-67.7% הצבעה. הסקרים עד כה צופים למרצ כ-5 מנדטים, שזה 143 אלף קולות בערך. נניח שתהיה קפיצה יפה באחוזי ההצבעה ל-75%, זה 4.41~ מיליון בז"ב. 3.25% מהם – שזה אחוז החסימה החדש – שזה קצת יותר מ-143 אלף קולות. כך שלפי הסקרים האחרונים, כאשר מתאימים אותם לאחוז הצבעה גבוה, מרצ עלולה ללכת הביתה על מחסור של מאות\אלפי קולות בודדים בלבד. 

כך שאכן שווה למתלבטים להצביע מרצ, אבל צריך להזכיר שוב – לכל אלו שקונים את ההבטחות הגדולות של מרצ הקטנה וגאוותה בהצמדות לאופוזיציה תוך אי-חבירה לליברמן או לליכוד – איך עובד הממשל בישראל:

האופוזיציה היא היציעים של מגרש הכדורגל שעליו משחקת הקואליציה. נכון… פעם במחצית\קדנציה הכדור עף לרגע ליציע וסתיו שפיר (לדוגמה) יכולה להחזיק אותו לכמה שניות ולצעוק שהוא מלא בכסף. אבל אז השופט סלומינסקי לוקח אותו חזרה, מורה לסדרנים לפנות אותה והמשחק נמשך.

מה ששמאלנים רבים מסרבים בתוקף להודות בו, הוא שהיתרון שיש למרצ על מפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה ולכן לא יוכלו לממש את הצהרותיהן הבומבסטיות, זהה ליתרון שיש למפלגות הקואליציה על האופוזיציה. הבנה אמיתית של הממשל בישראל, תוביל למסקנה שאחוז החסימה האמיתי (לפחות זה הנדרש לכל ההבטחות שמשמיעים לנו בקמפיינים) איננו 2% או 3.25% בגרסתו החדשה, אלא כניסה לקואליציה (ובמיוחד שליטה במשרדים ובוועדות).

הראיתי כבר בבחירות הקודמות כיצד כל "המדדים החברתיים" ומדידת ההצבעות, שבהן מרצ מככבת וחברתית, הם חסרי ערך בשורה התחתונה. בני דאון מפרויקט 'כנסת פתוחה', התוודה לאחרונה כיצד המדדים הללו שהם עצמם יצרו, הם חסרי כל משמעות:

"אני לא אשכח את דבריה של יחימוביץ': "הצבעות הח"כים אינן מבטאות את העמדות שלהם". [מיכאל] איתן אף סיפר לנו שפעם העביר חוק בקריאה שלישית, בלי מתנגדים ועם 37 תומכים כשהוא היחיד שיודע על מה החוק. […] אבל לא היינו מוכנים ללמוד. התעקשנו, ובעיקר אני, שהמערכת בבסיסה טובה ואם רק נפתח כלים כמו מדדים של הצבעות, המערכת תשתנה. חארטה. היום סתיו שפיר אומרת לנו שהיא מגיעה להצבעות לא חשובות כדי שלא תשתרך מאחור במדד החברתי, המבוסס על נתוני כנסת פתוחה. ההחלטות לא מתקבלות בכנסת. הדברים נקבעים בקואליציה וועדת השרים לענייני חקיקה לעולם אינה נותנת לח"כים של הקואליציה חופש הצבעה". 

 אבל מדדי ההצבעות חסרי המשמעות, הם עדיין נר לרגלם של אנשי שמאל ובעיקר אנשי מרצ, שאוהבים את כמה שהם יפים על הנייר ואת תענוג ניקיון הכפיים, שמתלווה לבחירה במפלגה שכמעט תמיד מצביעה בדיוק לפי האמונות שלך כשמאלני (גם אם אף אחת מההצבעות הללו לא מייצרות חוקים בפועל).

:im all about that base, 'bout that base, no trouble

נוסף על כך, יש לי בטן מלאה על הצביעות של מרצ. זה כבר שתי מערכות בחירות שמרצ קוראת לציבור השמאל "להצביע מהלב", תוך זלזול בקונספט של הצבעה אסטרטגית (שברוב המקרים מתעדף הצבעה לעבודה ולא להם). הרעיון ברור והוא לפנות שוב ושוב לבסיס, לאכול מנדטים מהעבודה מבלי לנסות להרוויח קול אחד שאינו מבוסס קניבליזם שמאלני. בבחירות הנוכחיות, הבוז הזה להצבעה שכלית בא לידי ביטוי באופן מקסימאלי דרך קולו וידו המזלזלת של דני בסן (0:28):

אבל כל זה היה עד שהקמפיין הכושל הזה דחף את מרצ דוקא למטה ולעבר אחוז החסימה. לפתע לא בזים יותר במרצ להצבעה אסטרטגית וקוראים לנו להצביע מהשכל בכדי למנוע הפסד של 4 מנדטים לשמאל (שגם אם אתה תומך במחנ"צ, בלעדיהם לא יוכל הרצוג להקים קואליציה).

מתוך דף הפייסבוק של מרצ [מקור]

כשהשכל אומר מחנ"צ, מרצ מבקשת שתצביעו מהלב. כשהלב של אנשי מרצ פועם בחרדת ההעלמות, הם מבקשים שתצביעו עם השכל. ומתוך הצביעות הזאת והרצון להסתיר את קיומה, נולדה ההמצאה הזו של מרצ:

כן… "הצבעה אסטרטגית מהלב". הגיוני בערך כמו 'הצבעה אמוציונלית מהשכל' או להמציא מונח פרדוקסיאלי רגע לפני הבחירות ולהגות אותו דרך הפה, למרות שבברור מקורו מהרקטום.

אבל זה שמרצ מבקשת שתפעילו את האונות שבלב ואת החדרים שבמוח, לא אומר שהם טועים – רק צבועים. אכן ההצבעה האסטרטגית הנכונה למתלבטי מרצ\מחנ"צ או מרצ\המשותפת, זה מרצ. התחזקותה במנדט או שניים על חשבון המחנ"צ או המשותפת ל-5-8 מנדטים, היא תנועה תוך גושית שאינה משפיעה על מספר הממליצים של הרצוג אצל הנשיא. מחיקתה של מרצ לעומת זאת, בהכרח מורידה 4 ממליצים בעבור הרצוג ולמעשה הופכת את המשימה הבלתי-סבירה מלכתחילה של הרכבת הקואליציה, לבלתי אפשרית.

אם מרצ תפתיע היום עם 6-7 מנדטים, לא יהיה זה בגלל הקמפיין האמוציונאלי הכושל שלהם, אלא בגלל האחריות השכלית הקרה של אנשי שמאל שמרצ זלזלה עד כה בדרך מחשבתם, אך היות והם אינם מצביעים מהבטן, הם לא יתנו לזה להשפיע עליהם ויעשו את הדבר הנכון.

לשם הבהרה: אין לי שום דבר נגד מרצ, אני ממליץ למתלבטים בינה לבין אחרת להצביע עבורה ואני מיישר קו כמעט עם כל המצע שלהם. אבל לשמוע כל מערכת בחירות את מרצ – המפלגה של הראליזם לכאורה, של הניתוק מאמונות תפלות, קמעות ודת – קוראת בקמפיין ש"סניקי להצביע עבורה "מהלב" ועל סמך מדדים חסרי משמעות; לשמוע נציגים שלה מגחכים בסרטונים על "פרגמטיזם" כאילו היו רבנים שצוחקים עלי כי "אתה באמת חושב שאתה באת מהקופים?!" ועל התחשבות בשיקולים ריאלים של גודל מפלגה, גודל גוש וכדומה — כל זה כבר עושה לי בחילה. אל תטעו ואל תתנשאו: "תצביעו מהלב" ו"אל תקשיבו לשיקולים פרגמטיים", זו "ברכת הרב" של מצביעי מרצ. ואם כבר אתם הולכים על ברכות רב משוללות היגיון, לפחות תתמידו בכך. כשאתם בורחים חזרה להצבעה פרגמטית כשאתם לפתע בסכנה, זה מזכיר לי את תלמידי הישיבות שקיבלו פטור מהצבא כי "תהילים נגד טילים", אבל ברחו מהישיבות בדרום כשהטילים הגיעו בפועל.

תמונה: דניאל מירן [מקור]

לא רק שזה דוחה, זה גם פשוט טקטיקה כושלת. לנסות לאסוף קולות על בסיס חום ואהבה עם הקור האקדמי של זהבה גלאון, זה כמו לנסות לאסוף קולות מזרחיים עם… ובכן… הקור האקדמי של זהבה גלאון. מספיק לי לסבול את בוז'י מרים את הקול ומזיז את הידיים בחוסר אמינות בכדי לנסות ולהחצין את מה שנתפס על ידי ההמונים כמנהיגות. אני לא צריך לסבול גם את זהבה גלאון מורידה צ'ייסרים בכדי שתוכל להביא ריקוד דודה מזעזע ותשדר קריקטורה כושלת של קלילות מזרחית. לנסות לשדר חום מוחצן סטייל דרעי, עם מי שבעצם בקיומה ממתנת את ההתחממות הגלובלית, לא הולך להביא למרצ קולות מאותה הסיבה שמעולם לא ראיתם אף אחד ממלא מנגל בקוביות קרח.

התעללות בסרטון המקורי של מרצ: רמי וייצמן.

***

אז – אם נחזור לרגע לשאלה המקורית שאבדה לי בדרך – מה הטעם בכלל להצביע, אם מראש כל שעומד על הפרק הוא גרסא מדוללת של העבודה עם קואליציית לפיד\גרורות-הליכוד?

האמת היא, שאין לכך תשובה מעוררת השראה. רוצים אנו לבוא לקלפי עם תחושת סיכוי למהפך של ממש. לצערי, זה לא המצב בבחירות הנוכחיות. אבל האם באמת נדרשים אנו לצייר חד-קרן על הפתק שלנו בכל פעם שאנו מגיעים לקלפי? האם רק ניצחון הוא יעד?

כאימרת הכותרת: לא הולכים להצביע בשביל להמנע מתבוסה ולא נשארים בבית, רק כי אי-אפשר לנצח. סיסמת הניצחון בשילוב עם תחושת ההפסד שהיה למעשה צפוי, מתישה אנשים ומביאה אותם שלא להאמין במערכת ולא להגיע בכלל. בחירות אחר בחירות, קראו הפוליטיקאים והפרשנים, מעל כל במה: לכו להצביע! כל קול חשוב! ובחירות אחר בחירות ההצהרה התבררה כשקר: ההפרש לרוב דרמטי (לא בהכרח בין המפלגות הגדולות, אלא בין מה שנדרש לשינוי אמיתי ובין מה שהושג בפועל) ובכל מקרה, זה עשרות שנים שאין שינוי של ממש במדיניות ישראל – הן בהקשר המדיני והן בהקשר הכלכלי.

ובכל זאת, יש להצביע.

ראשית, כי זה קל. באו, צעקו ומתו, כל אלו אשר טענו שיש איזו אמירה חזקה באי-הצבעה ושבהצטברות מספקת של אנשים כמותם, המערכת תזדעזע ותשתנה. באו, צעקו, מתו ואף דמוקרטיה עוד לא נזעקה ושינתה דרכיה בעקבות מעשה שכזה. נשאלת אם כן השאלה הבסיסית: על סמך מה אתם טוענים שאם מספיק אנשים לא יצביעו, תהיה לכך השפעה כלשהי (למעט חלוקת המנדטים הנותרים בהתאם לאחוז ההצבעה הנמוך יותר)?

סרבני ההצבעה מתיימרים להעלות טיעונים רציונאלים ומתנשאים על הקונפורמיסטיות של המשתתף ביום הבוחר והבורות שלו לחוסר ההשפעה של מעשה ההצבעה. אבל בעצם זה המעשה שלהם שאינו מגובה בנתונים ומבטא חוסר השפעה; עומדים בגשם רטובים עד לשד עצמותיהם, מסבירים לאדם היבש שאם מספיק אנשים יזרקו את המטריות, הגשם יפסיק.

היכן המדע מאחורי טענותיכם המשכילות עד כי אנו הבורים כושלים להבינן? היכן הדוגמאות ההיסטוריות? ומול הקלות של ביצוע המעשה, נשאלת עוד שאלה: מה הנזק שבעשייתו?

כיאה לתנועה תאורטית נטולת תאוריה, הם יאמרו כי זה נותן לגיטימציה לשלטון הקיים. אבל מי ביקש מכם את הלגיטימציה? לפיד? נתניהו? בנט? למי מהם נראה לכם שאכפת מהלגיטימציה שלכם? ואם הם רוצים אותה, כיצד זה שבמערכות בחירות מסביב לעולם וגם בישראל, תמיד ישנו צד שבהנחיית מומחים וסוקרים, פועל דוקא להורדת אחוז ההצבעה?

אם מהות אי-ההצבעה היא האמונה כי השלטון מתעלם לחלוטין – באופן אקטיבי או כחלק מובנה מהשיטה – מרצון הבוחר, הרי שלגישתכם שלכם בלתי-אפשרי שתוכלו לתת לו לגיטימציה (כי הוא מתעלם מכם). או בהפוך: אם אתם יכולים לתת לו לגיטימציה, הרי שלהצבעה יש השפעה ובכך יצרתם פרדוקס עם הנחת היסוד שלכם, שלהצבעה אין השפעה. ואם ישנה השפעה – וגם מגישת המשתתפים וגם מגישת הסרבנים נגזרת שישנה – והמעשה קל למדי, מדוע לא להשתתף? נכון שהסיכוי לשינוי נמוך דרך הקלפי (במיוחד בבחירות הנוכחיות), אך הוא בלתי-קיים דרך הסרבנות לקלפי.

זו עדיין דמוקרטיה וזכותכם לתעדף את הבלתי אפשרי על הבלתי סביר, אך אל תנסו למכור שאתם עושים זאת בשם הרציונאליות או ראייתכם איזו אמת שכולנו עיוורים לה. למרות תחושת המרי שלכם, אינכם יותר עצמאיים מחרדי שאינו מצביע, כי הרב פסק נגד השתתפות בפעילות של מדינת ישראל. האנרכיסט הבלתי-רציונאלי, הוא פשוט הרב של עצמו.

אתם רוצים להיות אנרכיסטים? לכו תציתו בנק או תפילו שרת של חברת אשראי. אל תזיינו לי את השכל על איך שאתם מהפכנים, כי פעם בכמה שנים אתם נשארים על הכורסה בבית ומרגישים טוב עם עצמכם. לכל הפחות, הייתם טורחים להקים דוכני רחוב ולנסות להגיע למסה הקריטית שאתם טוענים – ללא כל בסיס – שתביא את השינוי המיוחל. פאסיביזם כאקטיביזם מרשים אותי רק כשהוא עטוף בסגפנות ואני מניח שאת סירובכם להשתתף במערכת, אינכם מביעים במערה במדבר. האקספיסטים של האסקפיסטים של האסקפיסטים אתם, וכבר שכחתם ממה ביקשתם להתנתק.

***

ולצד כך שהמעשה קל ושהסרבנות חסרת היגיון, נותרת העובדה שבכל זאת, ישנן השפעות קטנות ואיש לא יודע בוודאות, מתי תהיה ההצבעה אשר כן תהיה דרמטית; מתי הקול שלך בכל זאת יביא למהפך. זה נכון שהצבעה בקלפי שקולה לניסיון לזכות בלוטו, אלא שבניגוד ללוטו, ההצבעה בקלפי היא חינם. כשאני אראה אתכם ליד דוכן פיס, מסרבים למלא טפסי לוטו ללא עלות בגלל הסיכוי הנמוך לזכייה, אז ורק אז, אאמין לטענה הדבילית שלכם שמפאת הסיכוי הנמוך לזכות, עדיף שכלל לא להשתתף. אך יש לי תחושה ברורה שכשטובתכם האישית והחמדנית תהיה אל מול עיניכם, מבעד לאצבעות מדממות ושרירים תפוסים, תמשיכו למלא את פתקי הפיס.

יהיה הסיכוי לשינוי דרך הקלפי אשר יהיה, הוא תמיד גדול יותר מהסיכוי לשינוי דרך רביצה בבית. אם באמת הסטטיסטיקה של הסיכוי לשינוי היא שמפריעה לכם, לא הייתם נמנעים מהצבעה בקלפי, אלא מצביעים גם בפריימריז, מגיעים גם להפגנות, מצטרפים לקבוצות פוליטיות שפועלות לשקיפות ושינוי ומשפרים את הסיכויים שלכם לזכייה. אתם צודקים והסיסמא היא אכן כמעט שקרית: מי שמצביע, לא ממש משפיע. אבל מי שמבציע שוב ושוב ושוב, דוקא כן.

 מעולם לא הסכמתי עם האמירה הטוטאלית הנושנה: "אם בחירות באמת היו משנות משהו, הם היו מוציאים אותן מחוץ לחוק". אני מסכים עם הרוח שמאחורי האמירה והיא שמי שמותיר את ההגנה שלו על הדמוקרטיה לכדי פתק אחד פעם בכמה שנים, בל יתפלא שהקלפי אליה משלשל פתקיו תבלע בקשתו ותיוותר ריקה. ואכן, בכל הדמוקרטיות המושחתות, "הקלפי הריקה" היא הבעיה הראשית, כפי שמחקר אמריקאי מצא לפני כשנה, כך שגם בנושאים ש-90-95% מהציבור האמריקאי מסכים לגביהם, ההחלטות המתקבלות מתעלמות מרצון הבוחר.

אך דעתי היא שאי-שיקוף רצון העם – מוזר ככל שזה נשמע – איננו התעלמות מרצון הבוחר. רק מי ששמר כנץ על הקלפי שלו מיום הבוחר הקודם ועד לנוכחי, הקלפי שלו תיספר. אלא שהבוחר עצלן ואדיש. חלוקת אחוזי הצפיה בין תחקיר בערוץ 10 על שופט בית משפט עליון שמקבל שוחד מראש עיר בישראל ובין אנשים בערוץ 2 שמורחים אחד על השני בוץ בביקיני כחלק מאיזו תחרות ריאליטי, מגלים תמונה ברורה לחלוטין. הרייטינג, תמיד היה ותמיד יהיה, הקלפי האמיתית. ציבור שלם שיום אחר יום שם את מיטב תשומת ליבו בתוכניות שכל מהותן הוא ניתוק מהמציאות (גם אם הן קרויות מסיבה כלשהי "ריאליטי"), אומר לנבחריו: אינני רוצה להעמיק, אינני רוצה לדעת. עשו כרצונכם.

ההתעלמות מרצון הבוחר בדמוקרטיות כמו ארה"ב ובמידה פחותה מעט גם ישראל, איננה אמיתית. אל תגידו שלא קיבלתם את שביקשתם: עונה חדשה של מעושרות, יש? של "המרוץ למיליון"? כוכב נולד (על כל הווריאציות)? היפה והחנון? האח הגדול? הישרדות? הרווק? מחוברים? שליש עד חצי מכל מהדורת חדשות או עיתון זה רכילות, "סיפורים אנושיים", ריאליטי? כמה פעמים מצאתם את עצמכם קולטים שהרגע צפיתם במשך רבע או מחצית מהמהדורה המרכזית של החדשות – המהדורה שאמורה לתמצת את כל הדברים החשובים שקרו במדינה, בכנסת, בבתי המשפט, במשטרה, בשטחים, במדע, בעולם – במישהו שאוהב לרכוב על אופניים? מישהי שעשתה ניתוח וירדה במשקל? אפילו בהקשר של תחקירים, התכנית המובילה בישראל ברוב השנים, כבר הקדישה איזה 30 תוכניות בכדי לחשוף את השחיתות בתעשיית הטחינה ואת הסכנה לדמוקרטיה הישראלית שהיא הסלמונלה.

ללא ציניות: נבחרי הציבור אינם מעוותים את רצון הבוחר, בהתעלמות מהדרישות שלו ביום הבוחר. בישראל רוצים שינוי, אך לא רוצים להשתנות. כמו שדורשים בשולי הציבור הישראלי, קמה כאן (ולדעתי תמיד היתה) דמוקרטיה ישירה והציבור מצביע בכל יום: אסקפיזם. רק יום אחד, פעם ב-2-4 שנים, הם (ולמעשה רק 60-70 אחוז מהם) שמים פתק בודד: מעורבות. האם לא נכון ולגיטימי לפרש אלפי הצבעות אסקפיזם מול אחת בודדת של מעורבות, כבקשה של הבוחר שיתעלם הנבחר מהפתק שלו?

וזו האירוניה… במדינה האדישה הזאת, שבה לפחות חצי מהמצביעים אינם טורחים ללמוד על המועמדים שלהם לפני הקלפי, שבה 30-40% לא מצביעים בבחירות הכלליות, שבה 50-60% לא מצביעים בבחירות המוניציפליות ו-97% לא מצביעים בפריימריז, אנשים מתלוננים ש"מה הטעם להצביע? הרי כלום לא משתנה", כשהמצב הוא בדיוק הפוך: כלום לא משתנה, כי הם מסרבים לצאת ולהצביע. כמו הבדיחה הגרועה על הבחור שהולך לרופא ומתלונן כי כואב לו פה ופה ופה, רק בכדי שהרופא יאמר לו שבעצם כואבת לו האצבע, כך עומדים שאנני וסרבני הפוליטיקה הישראלית, מצביעים על החולי שפה ופה ופה שבגללו, הם אומרים, המצב גרוע וישאר כזה, כשבעצם הם עצמם האצבע החולה של הדמוקרטיה הישראלית.

———————————————————————————————————————

אישתון הוא בלוג המבוסס על תשלומים מבחירה של קוראיו. בפוסט שקראתם הושקעו כ-15 שעות של מחקר, כתיבה ועריכה. אם מצאתם את התוכן ראוי, אתם מוזמנים ללחוץ על הכפתור (ייקח אתכם לעמוד התשלומים של הבלוג) ולשלם לפי ראות עיניכם.

 ———————————————————————————————————————