רמאות קטנה בפריימריז בעבודה || דני עטר מציג: איך לאכול את עוגת השריון ולהשאיר אותה שלמה?

הסיפור שלפנינו הוא לכאורה טכני, אבל באשר מדובר בהטעיית הבוחר – הבסיס של המערכת הדמוקרטית – גם הטעיות טכניות הן מהותיות. זהו סיפורם מעורר ההשראה של הגיבורים האמיצים, ההולכים על חבל דק ומסתכנים בסוף האלים של נפילה לרשת ביטחון רכה, נעימה ובלתי-נראית.

כידוע, ביום שלישי שעבר (13.1.2015), התקיימו בחירות מקדימות (\פריימריז) במפלגת העבודה. ל'עבודה', כמו מפלגות רבות, מערכת שריונים ("הבטחת נציגות") המבטיחה הקפצה של מועמדים העונים לקריטריונים מסויימים, למקומות שמורים ברשימה (למשל 2 מקומות בכל עשיריה ברשימת העבודה, שמורים לנשים). מתפקדי מפלגות, כאנשים היותר מעורים בפוליטיקה ובמיוחד בזו הפנימית של המפלגה אליה התפקדו, מודעים ולוקחים את השריונים בחשבון בבואם לשלשל את הפתק הגורלי. למשל, אם רק שני מתמודדים מתאימים לקטגוריה של שריון במקום 7 ברשימה – נניח הבטחת ייצוג לדרוזים – הרי שבכדי לזכות במקום המשוריין לא צריך לנצח את כל המועמדים עד למקום השביעי, אלא רק לקבל יותר קולות מהמועמד הדרוזי הנוסף.

הצד השני של מנגנון השריון (לעומת הבונוס של ההקפצה ברשימה), הוא שהמצביעים עלולים להיות שאננים בהצבעתם כלפי מועמד למקום משורין ושאדם השואף להגיע גבוה יותר ברשימה מהמקום המשורין, לא יצליח לעשות זאת כי אנשים יבחרו לא להשקיע בו את קולם. זו כמובן בעיה שרלוונטית רק לאנשים שמבחינה אלקטורלית עומדים על הגבול שבין רווח מאפקט השריון לבין הפסד ממנו (לפחות להערכתם. התוצאות כמובן לא ידועות אלא רק לאחר שסופרים את הקלפיות).

בין המתמודדים בפריימריז היה מספר 48, דני עטר, ראש מועצה אזורית הגלבוע ויו"ר מחוז המושבים במפלגת העבודה. לעטר היתה סיבה להאמין שהוא על הגבול הזה שבין רווח להפסד מאפקט השריון: בפריימריז הקודמים (רק לפני שנתיים) הוא נמצא בדיוק באותו המקום והיה מרחק של כ-1,200 קולות בלבד מהפיכה לח"כ. בסופו של דבר, הוא נותר מחוץ לכנסת, בעוד שמנגד, השריון שקיבל אז, למעשה הסתנכרן עם המיקום הטבעי שלו ברשימה (כך שלא הרוויח דבר מהשריון ואם אנשים לא הצביעו לו בגללו, אולי אף הפסיד וזה מה שהשאיר אותו בחוץ).

הפעם עטר זכה ל-6,950 קולות בפריימריז. ביחד עם השריון השמור לנציג המושבים שובץ במקום ה-15 ולמעט אם יתהפכו העולמות, יהפוך לח"כ בעוד כחודשיים. כל זה כמובן תקין ורגיל, למעט הטעיה אחת אך משמעותית של עטר את מתפקדי העבודה, בחיפושו כיצד להנות מהגנת השריון, מבלי לספוג את הפסד הקולות שעלול להתלוות לה: הוא פשוט טען בפניהם שהוא בכלל אינו מתמודד על המקום המשורין:

צילום מסך של סטטוס מדף הפייסבוק של עטר

"אני מתמודד ככל המתמודדים ולכן זקוק לקול שלך בקלפי". אם יש ספק לגבי החשיבות של השריון כשיקול בהצבעה של המתפקדים, הרי שטרחתו של עטר להבהיר זאת למתפקדים, חושפת ששיקול זה אמיתי.

ההטעיה (שבאופן ציני מגיעה ממי שפנה למתפקדים בכותרת "שלא יטעו אתכם!") ממשיכה גם באתר המתמודדים של מפלגת העבודה. לכל מתמודד המועמד (דהיינו 'עונה לקריטריונים') למיקום ברשימה השמור להבטחת ייצוג, יש איזכור לכך בסוגריים מתחת לשמו (כפי שאפשר לראות בדוגמאות מימין), למעט עטר:

ההתנהלות המטעה של עטר ממשיכה גם בתגובות לסטטוס שכתב, בו הוא נשאל באופן ישיר (ע"י מתפקד של העבודה) שהסטטוס נראה לו מוזר:

"אני מתמודד כשאר המתמודדים", עונה לו עטר. חלקכם אולי תתהו לגבי "ריצה כפולה" – דהינו מתמודד השואף "לנצח" את השריון ולעקוף אותו ולכן לא רואה עצמו כמתמודד רק על המקום המשורין, אלא מעבר אליו. האם מתמודד כזה הוא רמאי? כמובן שלא. אבל הוא נמצא באותו המצב כמו כל שאר מתמודדי הבטחת הייצוג, למעט תחושת הבטן שלו שהוא אולי יכול יותר טוב. גם "שאר המתמודדים" עליהם מדבר עטר, רצים ריצה כפולה: אם הן נשים, דרוזים, ערבים, מקיבוץ, מושב ועוד (לדוגמה: יחימוביץ' ושפיר, לו היו מקבלות פחות קולות, היו נהנות מהבטחת ייצוג לנשים. בפועל הן לקחו ללא עזרה ממערכת השריונים את המקום הראשון והשני). רוב המועמדים נמצאים במצב שכזה (9 מתוך 25 המקומות הריאלים של העבודה, הם הבטחות ייצוג), אך זה לא אומר שהם יכולים לרמות את הבוחר ולטעון שהריצה הכפולה שלהם היא למעשה ריצה ללא הגנת\אפשרות השריון . ואיך אנו יודעים זאת בצורה הברורה ביותר? תקנון הפריימריז של העבודה אכן מאפשר למועמד למקום מובטח\משוריין, לוותר ולהתמודד "כשאר המתמודדים" (עמ' 2 – מיקום מובטח):

"מועמד אשר מקום מגוריו מקנה לו הבטחת ייצוג בקבוצה מסוימת רשאי לוותר מראש על זכותו להבטחת הייצוג של הקבוצה כדי לאפשר למועמד אחר של הקבוצה לייצג אותה. כתב ויתור כזה על המועמד להפקיד בידי יו"ר ועדת הבחירות במועד הגשת מועמדותו".

כך שחוקת העבודה מאפשרת לעטר, אם ברצונו לעשות זאת, להתמודד "כשאר המתמודדים". אך עטר בחר ללכת עם ולגרום לאחרים להרגיש שהוא בלי; לומר שהוא מתמודד שאינו מועמד לשריון, מבלי לוותר בפועל על המועמדות לאותו השריון. כפי שראיתם בצילום המסך הקודם, טרם נבחר בפריימריז טרח עטר לענות למגיב ששאל אותו בנוגע להבטחת יצוג (וטען שאינה קיימת בעבורו או לפחות יצר את התחושה שזה מה שהוא אומר). אבל למחרת הפריימריז, כשהתברג למקום 15 המובטח לייצוג מושבים, שאל אותו מתפקד נוסף (עימו דיברתי) באותו הסטטוס בדיוק:

ב'סטטוס התודה' שלו, לאחר שזכה בשריון למקום 15, גם כן תהו מתפקדים:

הפעם (או לפחות עד כה) עטר בחר שלא לענות. מתפקד רביעי שפנה אלי, התלונן באתר המפלגה ולא זכה לתשובה. "התפלאתי לראות שדני עטר זכה בהבטחת ייצוג מושבים, כאשר הוא הצהיר שהוא מתמודד ברשימה הכללית", הסביר לי. "אני למשל, הצבעתי לאלון פילץ וגם לדני עטר, רק מכיוון שידעתי שדני עטר לא מתמודד על אותה משבצת, אלא ברשימה הארצית. אם הייתי יודע שהוא תחת הבטחת ייצוג מושבים – לא הייתי מצביע לשניהם אלא רק לאלון פילץ. אני בטוח שכמוני ישנם עוד אנשים רבים שנפלו בהטעיה הזו".

בקשה לתגובה נשלחה (16.1.2015) למר עטר, אך לא נענתה עד כה. להלן ההיסטוריה של עטר כאיש ציבור בהקשרי שחיתות (מתוך דף מידע על מועמדי העבודה של 'התנועה לאיכות השלטון'. הדגשות שלי):

—————————————————————————————————————————–

אישתון הוא בלוג המבוסס על תשלומים מבחירה של קוראיו. בפוסט שקראתם הושקעו כ-6 שעות של מחקר, כתיבה ועריכה. אם מצאתם את התוכן ראוי, אתם מוזמנים ללחוץ על הכפתור (ייקח אתכם לעמוד התשלומים של הבלוג) ולשלם לפי ראות עיניכם.

—————————————————————————————————————————–