הגם שאין קליע יהודי שדרכו היא רצח, אין לב פלסטיני שיחדור הוא ולא ראוי מבחינתו להירצח

טור הדעה שלפניכם נלקח מסופו של התחקיר שלי על משפטו של בן דרי, אותו תוכלו לקרוא כאן.

רענון קצר של הארוע (המיודעים יכולים לדלג):

ב-יום חמישי, 15.5.2014, 13:45 – במהלך הפגנת 'יום הנכבה' בביתוניא, בן דרי, שוטר מג"ב, תועד בוידאו כשהוא יורה לעבר נאדים נווארה:

מיד לאחר התקרית הכריזו פוליטיקאים, דובר צה"ל ואנשי תקשורת, שהמוצג בוידאו אינו אמין ושמדובר בארוע מבויים ("פאליווד"). המאמינים לפאליווד הזה, הוגדרו כסמולנים תמימים והזויים, כפי שהומחש בסרטונים עצמאים ברשת, כמו זה, שלפי יוצריו הצינים, צולם "בידי צלם מהימן של 'בצלם' בצירוף עדות ראייה של סטיבי וונדר":

כחודש לאחר התקרית, נתיחת הגופה של נווארה, הוכיחה כי נהרג מאש חיה. הרסיסים בגופתו תאמו את הקליע שנמצא בתיקו, והקליע נמצא תואם לרובה של דרי. ולמרות הראיות הללו, התבשרנו בשבועות האחרונים שנשקלת עסקת טיעון בינו לתביעה, שעלולה להחתם היום (19.1.2017), בה יודה דרי בגרימת מוות ברשלנות בלבד. זאת על בסיס התאוריה שקליע חי השתרבב לו למחסנית ללא ידיעתו, ובמקרה ברגע שעלה הכדור החי במחסנית, דרי גם שכח להטעין את הגומי שטען שרצה לירות על נווארה (למרות שנווארה לא עשה כלום בעת הירי). כך, "במזל", גם הרג את נווארה ובו זמנית לא פצע את עצמו (כי אם יורים חי בזמן שיש סלילי גומי בחזית הרובה, הנשק עלול להתפוצץ עקב החסימה).

טור דעה:

המקרה של דרי הוא מהמקרים החמורים ביותר בתולדות צה"ל, בהקשר של רצח פלסטינים. לא שלא היו חמורים ממנו בזוועות או במספר הקורבנות, אלא חמור מהבחינה של רמת התיעוד והויזואליות, כך שכל התקשורת, מערכת המשפט, הצבא והציבור, יכולים לראות בעצמם. ובאשר משפט נחשף בפני הזולת, גם הזולת עומד למשפט.

אלו לא אותם מקרים שצריך להחליט אם להאמין לעד של 'בצלם', או שהראיות אינן גלויות לציבור. זה אפילו לא המקרה של אלאור אזריה, שבו (בהינתן שתיאור הצבא למה שעשו ההרוגים נכון) הציבור אולי חושב שהמעשה פסול, אך יכול למצוא אמפתיה לתגובה נקמנית של חייל, כשחבריו לנשק מדממים אל מול עיניו (ומנגד מתקשה למצוא אמפתיה למי שניסה לרצוח חייל).

כאן עומדת החברה היהודית-ישראלית וצריכה להחליט האם היא תומכת באופן אקטיבי ברצח של פלסטינים, שלא רק שבעת הירי בהם לא עשו דבר (כמו מקרה אזריה), אלא שגם לפני כן, כשזרקו אבנים, לא פגעו באיש; האם אנו תומכים ברצח – לא מתוך מצב מבולגן של חיילים פצועים ואיזה סיפור על פחד מסכין או חגורת נפץ (ולו ברמת הספק), אלא רצח רגוע ובטוח, ממרחק 80 מטר ומאחורי חומה, מתוכנן מראש להיות מוסתר כירי גומי. לצערי, נדמה לי שהחלטה זו אכן התקבלה, והתשובה היא 'כן'.

בן דרי כשיצא לחופשי מהמעצר ב-1.1.2015.jpg

דרי משתחרר ממעצר למעצר בית. למטה: תגובות לתמונה. מקור: קבוצת "כולנו עם המג"בניק"

בן דרי הוא הרוצח הזכאי, מכיוון שאנו, היהודים-הישראלים, הם השופטים האשמים. ירייתו ושל כמותו, הן לנו יריות הפתיחה, בה הופכים אנו לפתע לגדולי הספקנים, השרלוק הולמס'ים לחקר זכאותם של אנשי ביטחון יהודים, ומחלים לתהות לגבי קונספירציות, מסקנות פורנזיות ואיכות הראיות, אשר באופן אירוני או כעדות לצביעותנו, דווקא בהתרבותן חולשתן, מבחינתנו. המגינים הקשוחים ביותר, ילעגו לך שאתה מאמין בהסתברות המטורפת, שבעידן המודרני בדיוק ברגע שבו פלסטיני נורה, היתה שם מצלמה. "כמה נוח!", יצחקו על הנאיביות השמאלנית שלך. אבל שכדור חי "ישתרבב" למחסנית תחמיש, בדיוק באותו הזמן ש"שכח" לשים סלילי גומי ברומה? זה, כמובן, תרחיש סביר לחלוטין.

היכן שאין עדים, זכאי החייל היהודי מחמת הספק. היכן שישנם, זכאי מתוקף הנוחות החשודה הזו של עדים שנמצאים בדיוק ברגע שבו נדרשים עדים. בדרכו של הולמס הולכים ההולמס'ים הישראלים:


"לאחר שפסלת את הבלתי אפשרי, האפשרות הנותרת, בלתי סבירה ככל שתהיה – היא האמת"


ומשפסלנו את הבלתי אפשרי – הרשעת איש ביטחון יהודי ברצח פלסטיני – אנחנו מוכנים להשלים עם כל "אמת", בלתי סבירה ככל שתהיה. לאחרונה אני נוטה להאמין שהדרדרנו אף מטה משם, כי לא נדמה לי שאיש ברצינות מאמין לטענות התלושות המועלות בכדי להסביר את הרציחות הללו. בהרבה מהמקרים המואשמים מתקבלים ע"י הציבור ובוודאי חוגי הימין-הקיצוני, בברכות וקריאות "גיבורים" על שלכאורה עשו פעולה מכוונת, בעוד שלמצלמות ובבית המשפט יטענו שבכלל "השתרבב" להם משהו (קצת כמו הנוהל של תקיפות ישראליות במדינות זרות, ואז פוליטיקאי שעולה לשידור ומכחיש שישראל מעורבת, תוך שהוא מחייך ואומר משהו בסגנון "אבל המחוסל לא יחסר לנו"). אותם האנשים שיעלו בפניך איזה הסבר או תאוריה מדוע החייל המואשם זכאי לפי החוק, לרוב גם יאמרו שפשוט צריך "לתת גב" ושהחוק קלוקל, כשאותם הסברים ותאוריות מתפוררים. אנשי חוק, ככל שהחוק עומד לצידם.

סיאם מתפלל מעל גופת נאדים.jpg

סיאם נווארה, אביו של נאדים, מתפלל מעל גופתו.

 

כי בסופו של יום כולנו יודעים:

האור הנופל על כדור הנורה על פלסטיני, תמיד מטיל תחתיו צל של ספק. האור המאיר את הכדור הנורה על יהודי, תמיד חושף כוונת זדון. ולא מחסור באור מייצר אפליה זו, אלא המחסור בנאורים.

רבות הדרכים של קליע יהודי ללב פלסטיני – מן ההגנה העצמית ועד לתקלה קוסמית יתפרסו. אך הנה זה קסם: הגם שאין קליע יהודי שדרכו היא רצח, אין לב פלסטיני שיחדור הוא, ולא ראוי מבחינתו להירצח. המקריות היהודית-בטחוניסטית וההשגחה העליונה, שוב באו לעזרתנו: אלו אשר מוסריותם אינה מאפשרת רצח, ממיתים ברשלנות סדרתית את אלו אשר הם חושבים שראוי היה לרצחם.

הספקנים היו אומרים כי צירוף מקרים זה, שכדורי הרצח הורגים בשוגג את הראויים להרצח, נוח מכדי להלקח ברצינות. אבל תאמינו לנו שאנחנו שולחים אנשי ביטחון תוך הקפדה גבוהה על מוסר ואומרים להם שוב ושוב שפלסטינים הם בני אדם בדיוק כמותנו. "אז מניין מגיעים דרי, אזריה, אחרים כמותם, ואתם, מרבית הישראלים אשר תומכים בהם? וכיצד הם תמיד מזוכים מכל עבירה בעלת משמעות ועונש של ממש?", ודאי תשאלו.

ובכן… השתרבב לנו.



אישתון הוא בלוג המבוסס על תשלומים מבחירה של קוראיו. בתחקיר שממנו נגזר טור דעה זה, הושקעו כ-300 שעות (חודש וחצי בערך) של מחקר, כתיבה ועריכה. אם מצאתם את התוכן ראוי, אתם מוזמנים לשלם לפי ראות עיניכם – בלחיצה כאן.



פוסט זה פורסם בקטגוריה הסכסוך הישראלי-פלסטיני, פלילים, צבא, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s