בחירות 2015 || המתח בשיאו: האם השמאל יתרסק או יפתיע עם הפסד מכובד? (או: מדוע לא הולכים להצביע בשביל להמנע מתבוסה ולא נשארים בבית, רק כי אי-אפשר לנצח)

(טור דעה וסתם מחשבות כלליות)

הבחירות האלה לא ישנו סדרי עולם בישראל. האופטימיים מימין ומשמאל ניסו ומנסים למכור גרסה אחרת ולמרות שחלקם אושיות פוליטיות שסיקרו בחירות רבות ומודעים להליך הרכבת הקואליציה, לחוקים של פסיכולוגית המונים, לטכנולוגיה שמאחורי הזזת קולות צפים ולמרחק המקסימלי האפשרי מהסקרים – למרות כל אלו ולמרות שמלכתחילה לא היה זמן מספיק בכדי לעשות שינויים טקטוניים מהסוג שהם מתארים כאפשרות ראלית (ולא… כמה מנדטים לפה או לשם הם לא שינוי טקטוני), הם ימשיכו לכתוב שאם רק נשקיע ונרצה, נזיז מנדט ונכתוב עוד סטטוס – בום! מהפך!

זה כמובן קשקוש.

בחירות ששואפות לשנות סדרי עולם (לא לבלבל עם בחירות אשר רק משקפות סדרי עולם שכבר השתנו), אף פעם לא מתחילות בהודעה של סדר העולם הנוכחי, כי הוא מעוניין ללכת לבחירות. "אך נתניהו", מגיבים מיד הפרשנים, "לא היה הולך לבחירות אם היה יודע את שהסקרים חוזים כיום". הטעות היא כמובן לחשוב ש"סדר העולם" הקיים, הוא שלטון נתניהו.

נתניהו אינו שליט אלא נשלט. הוא אינו תוצאה של מדינה הבוחרת מנהיג, אלא של מדינה בוואקום מנהיגות. מדינה שאזרחיה מצהירים – כמו בבחירות האחרונות – שהם הולכים להצביע בעיקר על סוגיות כלכליות ויוקר המחיה, אך בוחרים שר כלכלה מיליונר שלא יודע את מחיר הדלק ושר אוצר מיליונר מעבודתו עבור בנק הפועלים, שלא יודע את מחיר הלחם והנסיעה באוטובוס. אלו אינם הדגים ששחו במעלה הנחל האיתן של הביקורת החריפה של המצביע הישראלי החרוץ והשקדן, אלא המפרפרים במי הביוב הרדודים בתחתית הנחל האכזב. עם ישראל יושב עם חכות סביב פתח צינור הזרמת השפכים ומתלונן על טעמם הרע של הדגים.

***

אבל בבחירות לא משנים ידיעה, אלא דעה בלבד (דבר אשר בשמאל מסרבים להבין וש'יש עתיד' הפכה לאמנות). בחירות אינן עוסקות בהשכלת ההמונים ואף הניסיון עצמו להשכיל בורים-מבחירה\כפיה, מעיד על הבורות של המבקשים לבאר בורות באחרים. אך אפילו המעשה של שינוי דעה (לעומת השכלה מבוססת ידיעה), אינו דבר שעושים ב-3 חודשים. קחו את הסקרים האחרונים והראשונים (בניכוי פיצול ואיחוד מפלגות) ותראו שכל השינויים כולם, נמצאים בתחום הסטייה מהסקר הראשון.

אלא שהפעם אפילו שינוי דעה לא יעזור לשמאל. אם בגאוניות מכוונת (לגישת קננגיסר וקוראיו) ואם במקריות, עומד השמאל מול קואליצית גרורות הליכוד: נתניהו מהליכוד, כחלון מהליכוד, ליברמן מהליכוד, בנט ושקד מהליכוד ולראשונה אפילו מפלגת העבודה עם לבני ויואל חסון מהליכוד. לנאמנים – הליכוד מציע את הליכוד. לרוסים – הליכוד מציע את ליברמן. לאנשי המחאה הכלכלית-חברתית ולמזרחים – הליכוד מציע את כחלון. מתנחלים, ימין קיצוני והומופובים? הליכוד מציע את בנט ושקד. וחדש על המדף: רוצים שמאל? הליכוד מגיש לכם את לבני וחסון במחנ"צ.

היות שכך, השמאל כבר לא יכול לנצח את הליכוד (אפילו אם אם יקח את המושכות), מאותה הסיבה שאדם לא יכול להרים את עצמו משרוכי נעליו ובוודאי שלא יכול להרים עצמו משרוכי נעלי יריבו:

אם הימין ירכיב קואליציה – ברור שהשמאל הפסיד.
אם תורכב ממשלת אחדות – הרי שזו לא אחדות בין שווים, אלא בין הליכוד לעבודה+נציגי הליכוד שבתוכה.
אם השמאל ירכיב קואליציה – הרי שכל פרשן פוליטי חובבן רואה שזו לא תהיה קואליציית שמאל של ממש. אם תהיה רוטציה עם לבני, זו למעשה רוטציה עם הליכוד (המתון יותר, אך הליכוד) ואם לא תהיה רוטציה, זו עדיין 'העבודה' המדוללת בליכוד, עם איזו קומבינציה שתדרוש שותפות עם גרורות הליכוד (ליברמן או כחלון) או חיבור הפכים מוחלטים כמו החרדים ולפיד וכדומה.

ההשג המקסימאלי שהשמאל יכול לשאוף לו, הוא שותפות עם הימין. במילים אחרות, הגדרת הניצחון של השמאל, היא מלכתחילה תיקו. כבר ביום שבו צורפה לבני למחנ"צ, השמאל אמנם לא הפסיד, אך הפסיד את הניצחון. מה הלאה? ביבי ירוץ כיו"ר העבודה ונגדיר זאת כהפסד הימין? אז יאללה… ברוך מרזל כמנכ"ל 'בצלם', יגאל עמיר כמזכיר 'שלום עכשיו', מרצ בראשות בנט וסופסוף השמאל יחזור לשלטון!

***

בכדי לנצח את ההצעות שיציע נתניהו בתמורה להמלצות לנשיא – וכפי שמלמדות הפרשיות האחרונות בבתי מגוריו, הוא נדבן גדול כאשר אנחנו משלמים את החשבון והוא אוכל את הארוחה – יצטרך הרצוג לתת כל כך הרבה, עד שלא יוותר מספיק למהפכות שמצפים ממנו. הוא יוותר כראש ממשלה מְתַחְזֵק בלבד (וכבר אמרנו שלתחזק את הקיים במדינת ישראל – ההתנחלויות, הרבנות, תקציב הביטחון, עובדי הקבלן, הישיבות וכולי – זה לתחזק את הימין). האמת שהיתה ידועה מראש, היא שלא עושים מהפכות עם מפלגה שהיא רק 20% מהכנסת, תומכים טבעיים שהם רק 33% מהכנסת וקואליציה מבוססת שוחד-חוקי שאיכשהו סוגרת על 51% מהכנסת. זו לא קואליציית משילות, אלא קואליציית קיום בלבד שהעומד בראשה יעביר את כל כהונתו כמו אותם ימי ילדות משעממים ונפלאים, בהם ניסינו להחזיק ביחד שני מגנטים סרבנים; בדיוק כמו הקואליציה שהתפוררה לפני רגע והביאה לבחירות מלכתחילה.

***

ובתוך כך, פקטור שעלול להיות קריטי בבחירות הללו ולהשפיע דרמטית על חלוקת הגושים, הוא אחוז ההצבעה. נהוג לחשוב שאחוז הצבעה גבוה מיטיב עם השמאל וזאת כתוצאה מהקורלציה שבין הירידה באחוזי ההצבעה לאורך השנים לגוש השמאל.

מנדטים של גוש השמאל ביחס לאחוזי הצבעה

מנדטים של גוש השמאל ביחס לאחוזי הצבעה

לא צריך להבין יותר מידי בפוליטיקה או סטטיסטיקה בכדי לראות שהקורלציה בין אחוזי ההצבעה לשמאל, בהחלט ברורה. ובכל זאת, הפעם השמאל נמצא בניגוד אינטרסים מעניין: מצד אחד אחוזי הצבעה גבוהים מוסיפים לו מנדטים, אבל מצד שני מרצ ו-4-5 המנדטים שלה, עלולה להתכווץ בעקבות אחוזי ההצבעה ולהימחק. לדוגמה:

בבחירות האחרונות מרצ קיבלה 6 מנדטים, על בסיס 172 אלף קולות ו-67.7% הצבעה. הסקרים עד כה צופים למרצ כ-5 מנדטים, שזה 143 אלף קולות בערך. נניח שתהיה קפיצה יפה באחוזי ההצבעה ל-75%, זה 4.41~ מיליון בז"ב. 3.25% מהם – שזה אחוז החסימה החדש – שזה קצת יותר מ-143 אלף קולות. כך שלפי הסקרים האחרונים, כאשר מתאימים אותם לאחוז הצבעה גבוה, מרצ עלולה ללכת הביתה על מחסור של מאות\אלפי קולות בודדים בלבד. 

כך שאכן שווה למתלבטים להצביע מרצ, אבל צריך להזכיר שוב – לכל אלו שקונים את ההבטחות הגדולות של מרצ הקטנה וגאוותה בהצמדות לאופוזיציה תוך אי-חבירה לליברמן או לליכוד – איך עובד הממשל בישראל:

האופוזיציה היא היציעים של מגרש הכדורגל שעליו משחקת הקואליציה. נכון… פעם במחצית\קדנציה הכדור עף לרגע ליציע וסתיו שפיר (לדוגמה) יכולה להחזיק אותו לכמה שניות ולצעוק שהוא מלא בכסף. אבל אז השופט סלומינסקי לוקח אותו חזרה, מורה לסדרנים לפנות אותה והמשחק נמשך.

מה ששמאלנים רבים מסרבים בתוקף להודות בו, הוא שהיתרון שיש למרצ על מפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה ולכן לא יוכלו לממש את הצהרותיהן הבומבסטיות, זהה ליתרון שיש למפלגות הקואליציה על האופוזיציה. הבנה אמיתית של הממשל בישראל, תוביל למסקנה שאחוז החסימה האמיתי (לפחות זה הנדרש לכל ההבטחות שמשמיעים לנו בקמפיינים) איננו 2% או 3.25% בגרסתו החדשה, אלא כניסה לקואליציה (ובמיוחד שליטה במשרדים ובוועדות).

הראיתי כבר בבחירות הקודמות כיצד כל "המדדים החברתיים" ומדידת ההצבעות, שבהן מרצ מככבת וחברתית, הם חסרי ערך בשורה התחתונה. בני דאון מפרויקט 'כנסת פתוחה', התוודה לאחרונה כיצד המדדים הללו שהם עצמם יצרו, הם חסרי כל משמעות:

"אני לא אשכח את דבריה של יחימוביץ': "הצבעות הח"כים אינן מבטאות את העמדות שלהם". [מיכאל] איתן אף סיפר לנו שפעם העביר חוק בקריאה שלישית, בלי מתנגדים ועם 37 תומכים כשהוא היחיד שיודע על מה החוק. […] אבל לא היינו מוכנים ללמוד. התעקשנו, ובעיקר אני, שהמערכת בבסיסה טובה ואם רק נפתח כלים כמו מדדים של הצבעות, המערכת תשתנה. חארטה. היום סתיו שפיר אומרת לנו שהיא מגיעה להצבעות לא חשובות כדי שלא תשתרך מאחור במדד החברתי, המבוסס על נתוני כנסת פתוחה. ההחלטות לא מתקבלות בכנסת. הדברים נקבעים בקואליציה וועדת השרים לענייני חקיקה לעולם אינה נותנת לח"כים של הקואליציה חופש הצבעה". 

 אבל מדדי ההצבעות חסרי המשמעות, הם עדיין נר לרגלם של אנשי שמאל ובעיקר אנשי מרצ, שאוהבים את כמה שהם יפים על הנייר ואת תענוג ניקיון הכפיים, שמתלווה לבחירה במפלגה שכמעט תמיד מצביעה בדיוק לפי האמונות שלך כשמאלני (גם אם אף אחת מההצבעות הללו לא מייצרות חוקים בפועל).

:im all about that base, 'bout that base, no trouble

נוסף על כך, יש לי בטן מלאה על הצביעות של מרצ. זה כבר שתי מערכות בחירות שמרצ קוראת לציבור השמאל "להצביע מהלב", תוך זלזול בקונספט של הצבעה אסטרטגית (שברוב המקרים מתעדף הצבעה לעבודה ולא להם). הרעיון ברור והוא לפנות שוב ושוב לבסיס, לאכול מנדטים מהעבודה מבלי לנסות להרוויח קול אחד שאינו מבוסס קניבליזם שמאלני. בבחירות הנוכחיות, הבוז הזה להצבעה שכלית בא לידי ביטוי באופן מקסימאלי דרך קולו וידו המזלזלת של דני בסן (0:28):

אבל כל זה היה עד שהקמפיין הכושל הזה דחף את מרצ דוקא למטה ולעבר אחוז החסימה. לפתע לא בזים יותר במרצ להצבעה אסטרטגית וקוראים לנו להצביע מהשכל בכדי למנוע הפסד של 4 מנדטים לשמאל (שגם אם אתה תומך במחנ"צ, בלעדיהם לא יוכל הרצוג להקים קואליציה).

מרצוג

מתוך דף הפייסבוק של מרצ [מקור]

כשהשכל אומר מחנ"צ, מרצ מבקשת שתצביעו מהלב. כשהלב של אנשי מרצ פועם בחרדת ההעלמות, הם מבקשים שתצביעו עם השכל. ומתוך הצביעות הזאת והרצון להסתיר את קיומה, נולדה ההמצאה הזו של מרצ:

כן… "הצבעה אסטרטגית מהלב". הגיוני בערך כמו 'הצבעה אמוציונלית מהשכל' או להמציא מונח פרדוקסיאלי רגע לפני הבחירות ולהגות אותו דרך הפה, למרות שבברור מקורו מהרקטום.

אבל זה שמרצ מבקשת שתפעילו את האונות שבלב ואת החדרים שבמוח, לא אומר שהם טועים – רק צבועים. אכן ההצבעה האסטרטגית הנכונה למתלבטי מרצ\מחנ"צ או מרצ\המשותפת, זה מרצ. התחזקותה במנדט או שניים על חשבון המחנ"צ או המשותפת ל-5-8 מנדטים, היא תנועה תוך גושית שאינה משפיעה על מספר הממליצים של הרצוג אצל הנשיא. מחיקתה של מרצ לעומת זאת, בהכרח מורידה 4 ממליצים בעבור הרצוג ולמעשה הופכת את המשימה הבלתי-סבירה מלכתחילה של הרכבת הקואליציה, לבלתי אפשרית.

אם מרצ תפתיע היום עם 6-7 מנדטים, לא יהיה זה בגלל הקמפיין האמוציונאלי הכושל שלהם, אלא בגלל האחריות השכלית הקרה של אנשי שמאל שמרצ זלזלה עד כה בדרך מחשבתם, אך היות והם אינם מצביעים מהבטן, הם לא יתנו לזה להשפיע עליהם ויעשו את הדבר הנכון.

לשם הבהרה: אין לי שום דבר נגד מרצ, אני ממליץ למתלבטים בינה לבין אחרת להצביע עבורה ואני מיישר קו כמעט עם כל המצע שלהם. אבל לשמוע כל מערכת בחירות את מרצ – המפלגה של הראליזם לכאורה, של הניתוק מאמונות תפלות, קמעות ודת – קוראת בקמפיין ש"סניקי להצביע עבורה "מהלב" ועל סמך מדדים חסרי משמעות; לשמוע נציגים שלה מגחכים בסרטונים על "פרגמטיזם" כאילו היו רבנים שצוחקים עלי כי "אתה באמת חושב שאתה באת מהקופים?!" ועל התחשבות בשיקולים ריאלים של גודל מפלגה, גודל גוש וכדומה — כל זה כבר עושה לי בחילה. אל תטעו ואל תתנשאו: "תצביעו מהלב" ו"אל תקשיבו לשיקולים פרגמטיים", זו "ברכת הרב" של מצביעי מרצ. ואם כבר אתם הולכים על ברכות רב משוללות היגיון, לפחות תתמידו בכך. כשאתם בורחים חזרה להצבעה פרגמטית כשאתם לפתע בסכנה, זה מזכיר לי את תלמידי הישיבות שקיבלו פטור מהצבא כי "תהילים נגד טילים", אבל ברחו מהישיבות בדרום כשהטילים הגיעו בפועל.

תמונה: דניאל מירן [מקור]

תמונה: דניאל מירן [מקור]

לא רק שזה דוחה, זה גם פשוט טקטיקה כושלת. לנסות לאסוף קולות על בסיס חום ואהבה עם הקור האקדמי של זהבה גלאון, זה כמו לנסות לאסוף קולות מזרחיים עם… ובכן… הקור האקדמי של זהבה גלאון. מספיק לי לסבול את בוז'י מרים את הקול ומזיז את הידיים בחוסר אמינות בכדי לנסות ולהחצין את מה שנתפס על ידי ההמונים כמנהיגות. אני לא צריך לסבול גם את זהבה גלאון מורידה צ'ייסרים בכדי שתוכל להביא ריקוד דודה מזעזע ותשדר קריקטורה כושלת של קלילות מזרחית. לנסות לשדר חום מוחצן סטייל דרעי, עם מי שבעצם בקיומה ממתנת את ההתחממות הגלובלית, לא הולך להביא למרצ קולות מאותה הסיבה שמעולם לא ראיתם אף אחד ממלא מנגל בקוביות קרח.


התעללות בסרטון המקורי של מרצ: רמי וייצמן.

***

אז – אם נחזור לרגע לשאלה המקורית שאבדה לי בדרך – מה הטעם בכלל להצביע, אם מראש כל שעומד על הפרק הוא גרסא מדוללת של העבודה עם קואליציית לפיד\גרורות-הליכוד?

האמת היא, שאין לכך תשובה מעוררת השראה. רוצים אנו לבוא לקלפי עם תחושת סיכוי למהפך של ממש. לצערי, זה לא המצב בבחירות הנוכחיות. אבל האם באמת נדרשים אנו לצייר חד-קרן על הפתק שלנו בכל פעם שאנו מגיעים לקלפי? האם רק ניצחון הוא יעד?

כאימרת הכותרת: לא הולכים להצביע בשביל להמנע מתבוסה ולא נשארים בבית, רק כי אי-אפשר לנצח. סיסמת הניצחון בשילוב עם תחושת ההפסד שהיה למעשה צפוי, מתישה אנשים ומביאה אותם שלא להאמין במערכת ולא להגיע בכלל. בחירות אחר בחירות, קראו הפוליטיקאים והפרשנים, מעל כל במה: לכו להצביע! כל קול חשוב! ובחירות אחר בחירות ההצהרה התבררה כשקר: ההפרש לרוב דרמטי (לא בהכרח בין המפלגות הגדולות, אלא בין מה שנדרש לשינוי אמיתי ובין מה שהושג בפועל) ובכל מקרה, זה עשרות שנים שאין שינוי של ממש במדיניות ישראל – הן בהקשר המדיני והן בהקשר הכלכלי.

ובכל זאת, יש להצביע.

ראשית, כי זה קל. באו, צעקו ומתו, כל אלו אשר טענו שיש איזו אמירה חזקה באי-הצבעה ושבהצטברות מספקת של אנשים כמותם, המערכת תזדעזע ותשתנה. באו, צעקו, מתו ואף דמוקרטיה עוד לא נזעקה ושינתה דרכיה בעקבות מעשה שכזה. נשאלת אם כן השאלה הבסיסית: על סמך מה אתם טוענים שאם מספיק אנשים לא יצביעו, תהיה לכך השפעה כלשהי (למעט חלוקת המנדטים הנותרים בהתאם לאחוז ההצבעה הנמוך יותר)?

סרבני ההצבעה מתיימרים להעלות טיעונים רציונאלים ומתנשאים על הקונפורמיסטיות של המשתתף ביום הבוחר והבורות שלו לחוסר ההשפעה של מעשה ההצבעה. אבל בעצם זה המעשה שלהם שאינו מגובה בנתונים ומבטא חוסר השפעה; עומדים בגשם רטובים עד לשד עצמותיהם, מסבירים לאדם היבש שאם מספיק אנשים יזרקו את המטריות, הגשם יפסיק.

היכן המדע מאחורי טענותיכם המשכילות עד כי אנו הבורים כושלים להבינן? היכן הדוגמאות ההיסטוריות? ומול הקלות של ביצוע המעשה, נשאלת עוד שאלה: מה הנזק שבעשייתו?

כיאה לתנועה תאורטית נטולת תאוריה, הם יאמרו כי זה נותן לגיטימציה לשלטון הקיים. אבל מי ביקש מכם את הלגיטימציה? לפיד? נתניהו? בנט? למי מהם נראה לכם שאכפת מהלגיטימציה שלכם? ואם הם רוצים אותה, כיצד זה שבמערכות בחירות מסביב לעולם וגם בישראל, תמיד ישנו צד שבהנחיית מומחים וסוקרים, פועל דוקא להורדת אחוז ההצבעה?

אם מהות אי-ההצבעה היא האמונה כי השלטון מתעלם לחלוטין – באופן אקטיבי או כחלק מובנה מהשיטה – מרצון הבוחר, הרי שלגישתכם שלכם בלתי-אפשרי שתוכלו לתת לו לגיטימציה (כי הוא מתעלם מכם). או בהפוך: אם אתם יכולים לתת לו לגיטימציה, הרי שלהצבעה יש השפעה ובכך יצרתם פרדוקס עם הנחת היסוד שלכם, שלהצבעה אין השפעה. ואם ישנה השפעה – וגם מגישת המשתתפים וגם מגישת הסרבנים נגזרת שישנה – והמעשה קל למדי, מדוע לא להשתתף? נכון שהסיכוי לשינוי נמוך דרך הקלפי (במיוחד בבחירות הנוכחיות), אך הוא בלתי-קיים דרך הסרבנות לקלפי.

זו עדיין דמוקרטיה וזכותכם לתעדף את הבלתי אפשרי על הבלתי סביר, אך אל תנסו למכור שאתם עושים זאת בשם הרציונאליות או ראייתכם איזו אמת שכולנו עיוורים לה. למרות תחושת המרי שלכם, אינכם יותר עצמאיים מחרדי שאינו מצביע, כי הרב פסק נגד השתתפות בפעילות של מדינת ישראל. האנרכיסט הבלתי-רציונאלי, הוא פשוט הרב של עצמו.

אתם רוצים להיות אנרכיסטים? לכו תציתו בנק או תפילו שרת של חברת אשראי. אל תזיינו לי את השכל על איך שאתם מהפכנים, כי פעם בכמה שנים אתם נשארים על הכורסה בבית ומרגישים טוב עם עצמכם. לכל הפחות, הייתם טורחים להקים דוכני רחוב ולנסות להגיע למסה הקריטית שאתם טוענים – ללא כל בסיס – שתביא את השינוי המיוחל. פאסיביזם כאקטיביזם מרשים אותי רק כשהוא עטוף בסגפנות ואני מניח שאת סירובכם להשתתף במערכת, אינכם מביעים במערה במדבר. האקספיסטים של האסקפיסטים של האסקפיסטים אתם, וכבר שכחתם ממה ביקשתם להתנתק.

***

ולצד כך שהמעשה קל ושהסרבנות חסרת היגיון, נותרת העובדה שבכל זאת, ישנן השפעות קטנות ואיש לא יודע בוודאות, מתי תהיה ההצבעה אשר כן תהיה דרמטית; מתי הקול שלך בכל זאת יביא למהפך. זה נכון שהצבעה בקלפי שקולה לניסיון לזכות בלוטו, אלא שבניגוד ללוטו, ההצבעה בקלפי היא חינם. כשאני אראה אתכם ליד דוכן פיס, מסרבים למלא טפסי לוטו ללא עלות בגלל הסיכוי הנמוך לזכייה, אז ורק אז, אאמין לטענה הדבילית שלכם שמפאת הסיכוי הנמוך לזכות, עדיף שכלל לא להשתתף. אך יש לי תחושה ברורה שכשטובתכם האישית והחמדנית תהיה אל מול עיניכם, מבעד לאצבעות מדממות ושרירים תפוסים, תמשיכו למלא את פתקי הפיס.

יהיה הסיכוי לשינוי דרך הקלפי אשר יהיה, הוא תמיד גדול יותר מהסיכוי לשינוי דרך רביצה בבית. אם באמת הסטטיסטיקה של הסיכוי לשינוי היא שמפריעה לכם, לא הייתם נמנעים מהצבעה בקלפי, אלא מצביעים גם בפריימריז, מגיעים גם להפגנות, מצטרפים לקבוצות פוליטיות שפועלות לשקיפות ושינוי ומשפרים את הסיכויים שלכם לזכייה. אתם צודקים והסיסמא היא אכן כמעט שקרית: מי שמצביע, לא ממש משפיע. אבל מי שמבציע שוב ושוב ושוב, דוקא כן.

 מעולם לא הסכמתי עם האמירה הטוטאלית הנושנה: "אם בחירות באמת היו משנות משהו, הם היו מוציאים אותן מחוץ לחוק". אני מסכים עם הרוח שמאחורי האמירה והיא שמי שמותיר את ההגנה שלו על הדמוקרטיה לכדי פתק אחד פעם בכמה שנים, בל יתפלא שהקלפי אליה משלשל פתקיו תבלע בקשתו ותיוותר ריקה. ואכן, בכל הדמוקרטיות המושחתות, "הקלפי הריקה" היא הבעיה הראשית, כפי שמחקר אמריקאי מצא לפני כשנה, כך שגם בנושאים ש-90-95% מהציבור האמריקאי מסכים לגביהם, ההחלטות המתקבלות מתעלמות מרצון הבוחר.

אך דעתי היא שאי-שיקוף רצון העם – מוזר ככל שזה נשמע – איננו התעלמות מרצון הבוחר. רק מי ששמר כנץ על הקלפי שלו מיום הבוחר הקודם ועד לנוכחי, הקלפי שלו תיספר. אלא שהבוחר עצלן ואדיש. חלוקת אחוזי הצפיה בין תחקיר בערוץ 10 על שופט בית משפט עליון שמקבל שוחד מראש עיר בישראל ובין אנשים בערוץ 2 שמורחים אחד על השני בוץ בביקיני כחלק מאיזו תחרות ריאליטי, מגלים תמונה ברורה לחלוטין. הרייטינג, תמיד היה ותמיד יהיה, הקלפי האמיתית. ציבור שלם שיום אחר יום שם את מיטב תשומת ליבו בתוכניות שכל מהותן הוא ניתוק מהמציאות (גם אם הן קרויות מסיבה כלשהי "ריאליטי"), אומר לנבחריו: אינני רוצה להעמיק, אינני רוצה לדעת. עשו כרצונכם.

ההתעלמות מרצון הבוחר בדמוקרטיות כמו ארה"ב ובמידה פחותה מעט גם ישראל, איננה אמיתית. אל תגידו שלא קיבלתם את שביקשתם: עונה חדשה של מעושרות, יש? של "המרוץ למיליון"? כוכב נולד (על כל הווריאציות)? היפה והחנון? האח הגדול? הישרדות? הרווק? מחוברים? שליש עד חצי מכל מהדורת חדשות או עיתון זה רכילות, "סיפורים אנושיים", ריאליטי? כמה פעמים מצאתם את עצמכם קולטים שהרגע צפיתם במשך רבע או מחצית מהמהדורה המרכזית של החדשות – המהדורה שאמורה לתמצת את כל הדברים החשובים שקרו במדינה, בכנסת, בבתי המשפט, במשטרה, בשטחים, במדע, בעולם – במישהו שאוהב לרכוב על אופניים? מישהי שעשתה ניתוח וירדה במשקל? אפילו בהקשר של תחקירים, התכנית המובילה בישראל ברוב השנים, כבר הקדישה איזה 30 תוכניות בכדי לחשוף את השחיתות בתעשיית הטחינה ואת הסכנה לדמוקרטיה הישראלית שהיא הסלמונלה.

ללא ציניות: נבחרי הציבור אינם מעוותים את רצון הבוחר, בהתעלמות מהדרישות שלו ביום הבוחר. בישראל רוצים שינוי, אך לא רוצים להשתנות. כמו שדורשים בשולי הציבור הישראלי, קמה כאן (ולדעתי תמיד היתה) דמוקרטיה ישירה והציבור מצביע בכל יום: אסקפיזם. רק יום אחד, פעם ב-2-4 שנים, הם (ולמעשה רק 60-70 אחוז מהם) שמים פתק בודד: מעורבות. האם לא נכון ולגיטימי לפרש אלפי הצבעות אסקפיזם מול אחת בודדת של מעורבות, כבקשה של הבוחר שיתעלם הנבחר מהפתק שלו?

וזו האירוניה… במדינה האדישה הזאת, שבה לפחות חצי מהמצביעים אינם טורחים ללמוד על המועמדים שלהם לפני הקלפי, שבה 30-40% לא מצביעים בבחירות הכלליות, שבה 50-60% לא מצביעים בבחירות המוניציפליות ו-97% לא מצביעים בפריימריז, אנשים מתלוננים ש"מה הטעם להצביע? הרי כלום לא משתנה", כשהמצב הוא בדיוק הפוך: כלום לא משתנה, כי הם מסרבים לצאת ולהצביע. כמו הבדיחה הגרועה על הבחור שהולך לרופא ומתלונן כי כואב לו פה ופה ופה, רק בכדי שהרופא יאמר לו שבעצם כואבת לו האצבע, כך עומדים שאנני וסרבני הפוליטיקה הישראלית, מצביעים על החולי שפה ופה ופה שבגללו, הם אומרים, המצב גרוע וישאר כזה, כשבעצם הם עצמם האצבע החולה של הדמוקרטיה הישראלית.

———————————————————————————————————————

אישתון הוא בלוג המבוסס על תשלומים מבחירה של קוראיו. בפוסט שקראתם הושקעו כ-15 שעות של מחקר, כתיבה ועריכה. אם מצאתם את התוכן ראוי, אתם מוזמנים ללחוץ על הכפתור (ייקח אתכם לעמוד התשלומים של הבלוג) ולשלם לפי ראות עיניכם.

 ———————————————————————————————————————

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

29 תגובות על בחירות 2015 || המתח בשיאו: האם השמאל יתרסק או יפתיע עם הפסד מכובד? (או: מדוע לא הולכים להצביע בשביל להמנע מתבוסה ולא נשארים בבית, רק כי אי-אפשר לנצח)

  1. צ'ארלס פוסטר קיין הגיב:

    ולזה אתה קורא אקספרס…

    Liked by 1 person

    • Eishton הגיב:

      אני לפיד של הבלוגרים. דרך אגב, סיפרתי לך כבר על איך הפוסטים שלי הכניסו שני מיליון חרדים ניצולי שואה לצה"ל?

      Liked by 1 person

    • חנוך הגיב:

      חבל על ההקדמה המטופשת שקובעת שגם אם הרצוג מרכיב ממשלה בראשותו ללא רוטציה, זו עדיין לא ממשלת שמאל. זו כן. לבני היא זו שיישרה קו, ולא להיפך (ונעזוב את זה שהעבודה באופן כללי היא לא ממש שמאל חברתי, אבל יש שם ניצנים חיוביים בכיוון הזה). ההמשך דווקא היה מרנין בהחלט. והניתוח לגבי מרצ, קבל שאפו. מדוייק להפליא. אבל עצבנת מאד עם ההתחלה המופרכת, שגם במבחן לוגי (שבהמשך אתה בהחלט מצטיין בו) אינה עומדת.

      אהבתי

  2. MouthHole הגיב:

    העובדה שבני אנוש שינו מיפלגה אינה דווקא אומרת שהם ישמשו כסוס טוראיני בתוך המפלגה וישנו את כיוון המפלגה, אלא לדעתי שבני האנוש שינו את תפיסת עולם. למשל – ציפי ליבני הפכה לשמאל (או שמאל מרכז) במרוצות השנים ולכן בחרה את הבית שמתאים לה. נכון, זהו שמאל מאוד קרוב למרכז, אך עדיין שמאל ולא שותפות עם הימין. בכל מקרה היא ויתרה על הרוטציה, אם זה משנה לך (לא חושב שזה אמור לשנות משהו…)

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      א. היא לא ויתרה על הרוטציה – היא הכריזה שהיא ויתרה על הרוטציה. אם אתה מאמין להבטחות פוליטיקאים ערב בחירות, יש לי הבטחות פוליטיקאים ערב בחירות למכור לך.

      ב. היא לא הבטיחה שתוותר על הרוטציה, היא הבטיחה שתוותר על הרוטציה אם הרוטציה תהווה מכשול להקמת קואליציה.

      ג. אני לא אומר שהם סוס טרויאני מודעוכפי שכתבתי רבות בעבר, אינני מאמין גדול בקונספירציות תבוניות, אלא פאסיביות (חיבור אינטרסים טבעי, הנראה כלפי חוץ כקונספרטיבי). אם אתה מאמין שהיא ויואל חסון היו עשרות שנים ליכוד ולפתע הפכו את עורם, ממש במקרה רגע לפני הבחירות ורק לאחר שפוטרה ע"י ביבי והסקרים חזו לה העלמות – לבריאות. אני נוטה להאמין שאם כך היה הדבר, לא היו מבקשים רוטציה. רוטציה למה? בין השמאל לשמאל? מבקשים רוטציה, כאשר אתה רוצה להחליף את הקיים בדבר אחר.

      אהבתי

  3. עמית הגיב:

    אני מסכים ולא מסכים, אין ספק שיהיה קשה להקים פה ממשלת שמאל אמיתית, ושהעם לא רוצה/מוכן לשינוי אמיתי, אבל את חבורת המושחתים והגזענים שכרגע מנהלת את המדינה צריך להעיף. הנציגים של הליכוד בעבודה שעליהם אתה מדבר, הם גרועים הרבה פחות מביבי וחבורתו הקרובה. אין לי חיבה יתרה ללבני, אבל היא עצרה בגופה כמה חוקים גזעניים ואנטי דמוקרטיים מלהתממש, דיברה על חשיבות ההכרה במשפחה החדשה של זוגות חד מיניים או משפחות חד הוריות, ובאופן כללי הרבה יותר ליברלית ומתונה מחבריה הקודמים למפלגה.
    נכון, הכיבוש לא עומד להסתיים בעקבות הבחירות האלה וכנראה שלא יהיו שינויים מרחיקי לכת, אבל אולי לפחות אפשר לעצור ככה את ההידרדרות הנוראה של השנים האחרונות.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      כתבתי בגוף הטקסט שלבני וחסון מייצגים את הליכוד המתון. אבל זה שהליכוד הקצין ימינה, לא אומר שלבני הפכה לשמאלנית. היא פשוט נציגת הליכוד השפוי. אני לא מערער על כך שקואליציה עם הימין השפוי היא שיפור על המצב הנוכחי, אלא רק שזה לא ניצחון לשמאל.

      אהבתי

  4. שוש קירח הגיב:

    טוב, עשית לי דיכאון.
    צודק – תכלס לא יהיה שינוי מהותי במפה הפוליטית… סתם מלהיבים אותנו פה על שינוי שלא יקרה..
    תהיה ממשלת ליכוד באדרת כזו או אחרת
    הקמפיין של מרצ אכן היה נוראי – עשה לי אנטי נוראי. בסוף היתה החלטה אסטרטגית מושכלת מהראש. אבל בא לי שגלאון תעוף, ויהיה גילאון בראש

    אהבתי

  5. Itai Assaf Greif הגיב:

    לא הבנתי איפה ה-15 שעות שהלכו על הפוסט הזה? זה נראה כמו בעיקר רשמים רגשיים לגבי… לא בטוח; זה שהשיטה מחורבנת? זה נראה יותר כמו טור דעה לא ערוך מאשר כתבה עיתונאית. נו, שוין.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אני בטוח שאתה כותב 3000 מילים מוקפדות תוך שעה-שעתיים. לחלקנו – כל מי שאני מכיר שעוסק בזה – זה לוקח קצת יותר. אבל הדיווח לא גורר תשלום מחויב אלא רק למעוניינים לתת תשלום מבחירה, כך שאני לא יודע על מה אתה מלין. אבל אולי זה קשור לכך שאתה מתלונן על זה שהטקסט נראה כמו טור דעה ולא כתבה עיתונאית, כששתי המילים הראשונות בטקסט הן "טור דעה".

      אהבתי

      • גרייף הגיב:

        הגבתי למילה "מחקר" שמופיעה בחתימה של הטקסט. אבל אולי זו חתימה אוטומטית ואתה לא עורך אותה מחדש לפני כל פרסום? אני לא יודע. כמו שכתבתי, אני לא רואה לאן הלך המחקר, כי אלו בעיקר רשמים. על זה הלנתי.
        לגבי "טור דעה", אתה צודק, אכן פספסתי אותן. טעות שלי.

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          ה״מחקר״ שבסוף הפוסט הוא קבוע והוא נוגע לעבודת החקירה של קריאת טקסטים אחרים, בדיקת עובדות, הבאת לינקים וכדומה. גם מאמר דעה טוב, בהחלט יכול ולדעתי ראוי שיכיל אלמנט של מחקר . זה לא ברמה של תחקיר, אבל זה לא אומר שאין אלמנט של מחקר.

          אהבתי

      • וולפגנג אפללו הגיב:

        זה לא בסדר נא להגדיל את הפונט שיהיה כתוב בגדול טור דעה שלא נחשוב שאנחנו קוראים אמת מוחלטת! חח….
        בונא סוף סוף אני יכול לשים במילים את מה שהפריע לי במרצ. באמת הרגשתי ככה ולא יכולתי לשים על זה תאצבע.. הביקורת הרגילה עליהם זה לא באמת מספיק כדי להסביר לנאמנים במרצ ופעילים בה שהם מפספסים משהו לגבי עצמם… אני מכיר כמה כאלה הם נורא עקשנים… הם לא מבינים כל כך מה לא פסדר.
        איך ההיסטוריה תשפוט את העם הזה גאדמט? איך ההיסטוריה תשפוט את השמאל שכאב כל כך את התבוסה ויום למחרת כאילו כלום לא קרה…
        והיליכוד כבר מתכנן את פתיחת סניף מרצ.. בכל זאת עוד מעט 2017, בחירות וזה…
        אתה כותב לענין אישתון!
        אני בדוק עושה לך donate כשנגמר משבר הדיור..

        אהבתי

  6. derschwarzkater הגיב:

    אני לא מסכים בשיט לגבי מרצ. לגבי נקיון כפים וחוסר פרגמטיות, אולי (וגם זה רק כי אנחנו באופוזיציה). אבל לגבי ההצבעה האסטרטגית, טוב, זה כי הצבעה אסטרטגית כביכול למפלגה אחרת ואז להתפלא שההצבעות בכנסת הולכות בניגוד לאינטרסים של המצביע זה מטומטם ונובע מתוך בורות לגבי איך שפוליטיקה ישראלית עובדת (קרי: מתוך מחשבה שראשות הממשלה תלך למפלגה הכי גדולה). הואיל־נא בטובך לרוקן את הבטן המלאה, מר אישתון: אם אתה מתלונן על הצבעה לא־אסטרטגית ועל קמפיין אסטרטגי באותה נשימה, מי שיוצא כאן צבוע זה אתה, לא הם.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      לצערי לא הבנתי כלל מה את\ה מנסה לומר.

      אהבתי

      • derschwarzkater הגיב:

        ששני הקמפיינים פרגמטיים, האסטרטגיות שלהן פשוט שונות, ובשני המקרים היא פועלת בשני המישורים, השכלי והרגשי, קרי: הצביעו למפלגה שההצבעות שלה בכנסת אשכרה תואמות את שלכם (ברמה השכלית), הצביעו לנו כי בתכל'ס אתם במחנה שלנו (ברמה הרגשית). אז בבחירות האלה התנאים השתנו והקמפיים השתנה בהתאם: הצביעו לנו כי אנחנו נביא לכם את הקואליציה שאתם בונים עליה (ברמה השכלית), הצביעו לנו כי תצאו הגיבורים שהצילו את מרצ (ברמה הרגשית).
        ואתה יודע משהו? הקמפיין הזה עבד מצוין בהתחשב בנטיה הימנית החזקה של הציבור היום. הרבה אנשים שמעו את הקריאה והחליטו שצריך להציל את מרצ. וד"א, התנדבתי לקדם את מרצ בכניסה לביה"ס בו היתה הקלפי שהצבעתי בה, והפעיל של המחנ"צ אמר לאנשים שם שאם הם מתלבטים בינם לבינינו שיצביעו לנו, מאותם שיקולים אסטרטגיים. השותף שלי ואני הצלחנו לשכנע לפחות שני מתלבטים להצביע לנו (הרוב רק חלקנו להם פליירים והם לא אמרו כלום ביציאה).
        אז זה שאתה פתאום יוצא על מרצ כי הם הלכו עם שיקולים פרגמטיים (שתמיד יצאת עליהם כי הם לא הלכו לפיהם) במקום לברך על השינוי מוציא אותך צבוע, לא אותם.

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          הם לא שינו אסטרטגיה מבחירה. הם טענו ומרביתם עדיין טוענים ,צריך להצביע עם הלב. הם שינו אותה שבוע לפני הבחירות, כשהיה ברור שעם הלב משאיר אותם מחוץ לכנסת. אם הם אומרים ״טעינו והטעינו״, אז אין לי בעיה שישנו אסטרטגיה. צביעות זה לטעון שהאסטרטגיה שגויה ואז להחליף אליה ברגע שהיא שימושית לך. ואין לי גם בעיה עם החלפת אסטרטגיות בסגנון צבוע – זו בכל זאת פוליטיקה. אבל לא בכדי לגנוב מנדטים מתוך המחנה שלך. עושים את זה בשביל לגנוב מהימין והמרכז ולא סתם בשביל קניבליזם. אם מבחינתך החלפה של דבר בדבר שאמרת שהוא פסול ברגע שאתה צריך אותו, היא לגיטימית, הרי שאמרת שלמעשה אין כזה דבר צביעות (כי זו ההגדרה של צביעות).

          אהבתי

          • derschwarzkater הגיב:

            כשעבדתי מחוץ לקלפי קבלתי יותר פעמים משיכולתי לספור את הטיעון "אני מצביע X כי תמיד הצבעתי X". זו לא תופעה שזרה לך, הרי כתבת פוסט ארוך ומפורט על ההתפלגות למחנות קבועים בקרב מצביעים. לגנוב קולות מהימין ומהמרכז זה קשה עד בלתי אפשרי. הרעיון הוא למנוע זליגה של מצביעי מרצ מסורתיים. זה ציני, ולמרבה המזל זה גם לא הדבר היחיד שהם עושים: הפואנטה של סרטון "את\ה עדין מתלבט\ת" היה שהבעיות מאוד חריפות (וגם אנשי מרכז יסכימו שהן בעיות, באופן כללי) וצריך אנשים שלא יתפשרו כשהם באים לפתור אותן. אתה מדבר על קניבליזם כאילו שהעבודה ומרצ הן בתכל'ס שקולות, והן לא-לא מבחינת המיקום על הספקטרום הפוליטי ולא מבחינת אסטרטגיה בהצבעות.
            קח בחשבון שלהצבעה יש יותר ממרכיב אחד, גם ברמה האסטרטגית. המצב הפוליטי השתנה ככה שהשיקולים האסטרטגיים פשוט תפשו מקום יותר מהותי: אם קודם המחיר שלה היה מנדט אחד יותר לעבודה ואחד פחות למרצ, בלי לשנות את כמות המנדטים של כל הגוש, עכשיו ההבדל הוא שלושה מנדטים פחות לכל הגוש. חוץ מזה, אף־אחד לא אמר שהצבעה אסטרטגית פסולה מעקרה (זה לא מה ש"תצביעו עם הלב" אומר, זה פשוט פונה לקהל מאוד מסוים), אלא שהשיקולים האסטרטגיים שגויים, כי, שוב, זה יוביל לזה שלא יהיה מי שילחם בלי פשרות בסוגיות הבוערות.

            אהבתי

  7. סתיו הגיב:

    לא ברור לי עד הסוף מה זה "שמאל אמיתי" או "שמאל", לצורך העניין. ואני לא מאמין במהפכים. ואם כל הכבוד למפלגת העבודה, ההבדלים כיום בין הכיוונים שלה לאלה של הליכוד הם לא של שמיים וארץ, גם בלי לבני ושות' שיעזרו. אבל כן חשוב שלבית היהודי יהיה כמה שפחות כוח פוליטי וכמה שפחות סיכוי להיכנס לממשלה. כן חשוב להטות את המאזן כמה שיותר שמאלה (לא כי יש שמאל, אלא כי גם בתוך הימין יש ספקטרום) בתוך ממשלת אחדות אם תהיה כזו, גם כדי שכמה שפחות חארות יכנסו אליה, וגם כי אולי בכל זאת יש הבדל בין צמצום ההוצאה הממשלתית (כאחוז מהתוצר) לשימור שלו. וגם, מאוד חשוב שהכיוון של הנציגות הפוליטית של ערביי ישראל ישתנה. וכל אלו דברים שההצבעה כן משפיעה עליהם והם כן בתוך חוקי המשחק. אז ברגע שמתשתחררים מקונספציות משיחיות יש לסיפור משמעות (גם אם ריאלית למצער). אולי בעצם אז הבעיה היא שאנשים כל כך לא שמים קצוץ שהם חייבים קונספציות משיחיות כדי להזיז את התחת, רק כדי ליפול עליו שוב באכזבה יומיים אחרי (נכון, אגב, באותה המידה על מצביעי הליכוד, כחלון, לפיד ובנט)

    אהבתי

  8. סתיו הגיב:

    (..אולי בעצם על בנט פחות, כי הוא קשור ביום-יום לציבור מאוד פעיל פוליטית אם ארגון רלוונטי שיודע להמשיך לדרוש דברים גם אחרי הבחירות.)

    אהבתי

  9. ihanuka הגיב:

    אחוז החסימה הוא 3.25 ולא 3.5

    אהבתי

  10. אלה הגיב:

    לפני שעמדתי עם דוכנים ברחוב כל שבוע, ואחרי, לא הצבעתי, והפעילות הפוליטית שלי לא שינתה לי כך או כך את ההחלטה.
    כשיהיה למי להצביע – אצביע.
    עד אז – פעולה מיותרת. וזה לא עניין של "סיכויים" וחישובים של ביזבוז זמן לעומת זכייה והשוואות לפיס. אם אף אחד לא מייצג את האינטרסים שלי, אז אין לי סיבה להצביע. ובין אם אני פועלת או לא פועלת בעוד אפיקים זה לא ישנה את חוסר התוחלת במעשה.
    כמו שלא אתפלל לשמש נגד ההתחממות הגלובלית, אפילו אם אני לא עושה שום דבר אחר בנידון, ואפילו שזה בחינם אז מה איכפת לי.

    אהבתי

    • derschwarzkater הגיב:

      תצביע למי שנוגד את האינטרסים שלך הכי פחות. כולם רוצים לזין אותך, לך עם מי שיש לו חומר סכה.

      אהבתי

  11. junk הגיב:

    ומי שכן מפליג חודש שלם בנאומים תוקפניים על כמה חשוב להצביע ואז דוחף פתק לחור ושוכח מכל העניין הוא לא אדיש? כי הוא…. תופים בבקשה… הצביע?!

    אם היחס הוא ישיר, הרי ש60 70 אחוז מצופי כוכב נולד-לי-נוד-ריאליטי-מאסטר-מרוץ-לרקטום-הגדול הם מצביעים.
    אבל הוא לא
    רוצה לטעון? תברר
    כמה מהבוחרים במודע באי הצבעה הם צרכנים של תרבות בידור המונית אסקפיסטית?
    הימור?
    אבל הימור זה שטויות, אולי הם כולם ארז טל.
    אחוז ההצבעה הינו רק עוד נתון,
    גם הוא על תנועותיו, יחד עם חוסר המשמעות היחסי של ההצבעה עצמה, נגזר מאופיה של המערכת.
    שום משחק לא משיג תוצאות חדשות ע"י החלפת השחקנים
    להצביע משמעו לקוות שאם יחליפו את השחקנים על מגרש הכדורגל מספיק
    בסוף מישהו יעשה סל במקום גול

    עדיפים האדישים במודע ומבחירה שאת יאושם עוד יבוא יום ונוכל לתעל לצמיחה
    מאשר הטוענים ל"מילוי חובתם האזרחית" ע"י פיסת נייר לבנה בשטח כולל של 25 סמ"ר?
    לא.

    כולם איכשהוא טוענים שדרכם נכונה יותר
    והפועל\מצביע אחרת הוא אדיוט

    גם אתה טוען אותו הדבר. אל תעשו כמוכם, תעשו כמוני.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      1. אנשים יכולים להצביע מתוך פחד. זו לא אדישות.

      2. מי אמר שהיחס הוא ישיר?

      3. לא אמרתי שהאסקפיסטים, הם האסקפיסטים מהאספקפיסטים מהאקספיסטים. למעשה הפרדתי אותם כקבוצות שונות. אלו שמתנתקים מהמציאות דרך ריאלטי ומתעצלים להצביע או מצביעים ללא העמקה, אינם אותה הקבוצה כמו סרבני ההצבעה.

      4. טענותיך בנוגע להשפעת ההצבעה נידונו ונענו כבר בגוף הטקסט.

      5. טענותיך בנוגע לזה שמתישהו בעתיד מהיאוש של סרבני ההצבעה תבוא תועלת גם כן נידונו בטקסט. למעשה אתה עושה בדיוק את שכתוב בטקסט: מזלזל בהשפעה של ההצבעה – שכאמור זו הגרלה אם סיכוי נמוך להשפעה, אבל סיכוי בכל זאת – ובו זמנית מייחס השפעה לאי-הצבעה, ללא שום הוכחה אמפירית או היסטורית לכך שזה אי פעם עבד.

      אהבתי

  12. אלה הגיב:

    תודה על אנלוגיית האונס, מאוד חיוני. ולא הולכת להצביע למי ש"נוגד את האינטרסים שלי הכי פחות" כי אין לי סיבה להצביע למי שנוגד את האינטרסים שלי, לא משנה באיזו מידה.

    אהבתי

  13. פוץ הגיב:

    1. יש סרבני הצבעה שלא מצביעים לא מתוך אידאולוגיה סדורה, אלא פשוט כי הם מתרגלים את חופש הבחירה שלהם, בלי רצון להשפיע על משהו מעבר לצורך שלהם בחופש בחירה.
    2. לגבי קואליציית גרורות ליכוד – לפני כמה ימים התארחה אודליה כרמון, יועצת התקשורת לשעבר של ביבי, אצל גל גבאי, ואמרה על ביבי ש"יש לו חשיבה תוצאתית, לא תהליכית, וכל האמצעים כשרים מבחינתו על מנת להשיג את המטרה". מדובר על מונחים מתוך קואוצ'ינג בגישה התוצאתית, שמי שמייצג אותה זה איק"א, האיגוד הישראלי לקואוצ'ינג http://coaching.org.il/. בגדול מדובר על הגדרת מטרה לטווח ארוך ככל האפשר, וגזירה של היעדים ודרכי הפעולה מתוך המטרה. זו מתודולוגיה שמגדילה משמעותית את הסיכוי להגשים את המטרות שלך, יותר מכל דבר אחר שאני מכיר. אם זכרוני לא מטעה אותי, כשאני עברתי הכשרה באיק"א, ראובן כץ, יו"ר איק"א שהעביר את הקורס התייחס בהערכה לביבי, ולמרות שלא אמר במפורש, היה אפשר להבין שיש ביניהם לפחות היכרות, אם לא הקניית המתודולוגיה של הקואוצ'ינג. אם מחברים את זה לעובדה שביבי, לפחות מבחינת הדרך המקובלת למדוד אינטליגנציה, נחשב כסוג של גאון, תאוריית הקשר הופכת קצת יותר סבירה.

    אהבתי

  14. פוץ הגיב:

    אגב, לפי טקסט המקור של בני דאון, הציטוט מיוחס למיכאל איתן ולא לאיתן כבל…

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s